הדקות שאחרי
היי,
מחר בערב אנחנו כבר יושבים לשולחן. ואצלי הבוקר קרה משהו קטן ומשמח. יצא המייל הראשון של להרגיש.
עשרה ימים. עשר עצירות קטנות.
ומי שנרשם קיבל הבוקר שאלה אחת: השנה הייתי רוצה להרגיש יותר ________.
תשמרו את המילה שעלתה לכם. נחזור אליה לקראת הסוף.
ואם זו הפעם הראשונה שאתם כאן, ברוכים הבאים 💙 בחודשים האחרונים אני כותבת כאן על אהבה, תשוקה, אינטימיות ועונג. כל מייל עומד בפני עצמו. אבל ביחד הם מתחילים לספר סיפור.
הבטחתי לכם שאלה. הנה היא
בשבוע שעבר כתבתי לכם את זה:
כשאנחנו רוצים יותר קרבה, אנחנו שואלים בדרך כלל: איך מתחילים שיחה. איך מתחילים ערב. איך מתחילים מגע.
אבל כמעט אף אחד לא שואל שאלה חשובה לא פחות. איך מסיימים?
תחשבו על זה רגע. כמה תוכן בעולם נכתב על איך להתחיל? איך לפתוח שיחה. איך ליזום. איך לגרום למישהו לרצות.
ועל הדקות האחרונות? כמעט כלום. כאילו ברגע שזה קרה, הסיפור נגמר.
נסיעה יפה וריב בחניה
יצאתם ליום מקסים. נוף, אוכל טוב, צחוקים. ואז בדרך חזרה, בחניה, נכנסתם לוויכוח מטופש על מי שכח את המפתחות.
עכשיו תשאלו את עצמכם: מה אתם זוכרים מהיום ההוא?
רובנו נזכור את החניה. לא כי היום היה רע. אלא כי הסוף הוא זה שנשאר.
וזה בדיוק מה שקורה לנו ברגעים של קרבה.
הם חשבו שהבעיה היא בחשק
הגיע אליי זוג שהיה בטוח שיש להם בעיה בחשק. הם תיארו את זה בדיוק ככה: "פעם היה לנו. עכשיו פשוט אין."
שאלתי אותם מה קורה אחרי. הם לא הבינו את השאלה.
אז פירטתי: אחרי שזה נגמר. בחמש הדקות הבאות. מה קורה שם?
ואז היא צחקה ואמרה: "אחרי? אני קמה למקלחת והוא נרדם."
לא הייתי צריכה להגיד כלום. הם הסתכלו זה בזו והבינו לבד.
ניפוץ מיתוס קטן
מה שרובנו חושבים:
אם אין לנו חשק לחזור לזה, הבעיה היא בזה עצמו. משהו במגע לא עובד. משהו בגוף לא עובד. משהו בקשר לא עובד.
ולמה זה לא בהכרח נכון: כי הזיכרון שלנו הוא לא מצלמה. הוא לא שומר כל רגע באותו משקל. הוא נותן מקום מיוחד לרגעים החזקים ולדרך שבה החוויה הסתיימה. וכשהסוף מרגיש ריק, מרוחק או מהיר מדי, הוא עלול לצבוע גם את מה שהיה לפניו.
ומה כן: לא תמיד צריך להתחיל בשינוי של מה שקורה בזמן הקרבה. לפעמים כדאי להתחיל דווקא בדקות שאחריה.
ומה שמצאו במחקרים הפתיע גם אותי
כן, בדקו גם את הדקות שאחרי.
במחקר הראשון השתתפו 335 אנשים שנמצאו בזוגיות. במחקר נוסף עקבו החוקרים במשך 21 ימים אחרי 101 זוגות. וחזרו לבדוק אותם שוב כעבור שלושה חודשים.
הפעם הם לא התמקדו רק במה שקרה בזמן המפגש, אלא בחיבה שבאה אחריו: כמה זמן היא נמשכה. ואיך בני הזוג הרגישו בתוכה.
נמצא קשר ברור: ככל שהחיבה שאחרי הייתה ארוכה ומספקת יותר, כך בני הזוג דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר. גם מהמיניות וגם מהקשר.
והקשר הזה הופיע לא רק באותו יום, אלא גם כעבור שלושה חודשים.
מחקר נוסף איחד נתונים משני מחקרים שבהם השתתפו 214 זוגות נשואים טריים. במשך שבועיים הם דיווחו בכל יום על הקרבה המינית ועל שביעות הרצון שלהם. ונבדקו שוב כעבור ארבעה או שישה חודשים.
החוקרים גילו תופעה שקיבלה שם יפה: אפטרגלואו.
שביעות הרצון המינית נשארה גבוהה יותר במשך כ-48 שעות אחרי המפגש. ומי שחווה אפטרגלואו חזק יותר, דיווח גם על שביעות רצון זוגית גבוהה יותר. בהתחלה ולאורך הזמן.
תעצרו רגע על זה.
יומיים.
ערב אחד של קרבה הוא לא בהכרח אירוע בודד ביומן. משהו ממנו יכול להמשיך איתנו גם אל היומיים הבאים. והדקות שאחרי עשויות להשפיע על מה שניקח ממנו איתנו.
חמישה סיומים קטנים
זאת רשימה ששווה לשמור. שום דבר כאן לא לוקח יותר מחמש דקות. וחשוב: זה לא חייב להיות אחרי סקס. זה עובד אחרי כל רגע של קרבה. שיחה טובה. חיבוק. ערב שהיה נעים.
ואם אתם עוברים את התקופה הזאת לבד, זה עובד גם מול עצמכם. פשוט תחליפו "הוא/היא" ב"אני". תרוויחו עוד קצת טוב.
1. להישאר עוד חמש דקות
מה רובנו עושים: קמים. מקלחת, טלפון, מטבח, ילדים. מה כדאי במקום: להישאר. בלי לעשות כלום. חמש דקות. למה זה עובד: המחקר מצא קשר גם למשך החיבה שאחרי וגם לאיכות שלה. לכן אפילו עוד כמה דקות של קרבה הן מקום מצוין להתחיל בו. נסו השבוע: לא לקום ראשונים. פעם אחת.
2. משפט אחד, לא סיכום
מה רובנו עושים: או שותקים, או עושים ביקורת. "היה בסדר?" "מה קרה לך היום?" מה כדאי במקום: משפט אחד על משהו שהיה טוב. ספציפי. למה זה עובד: "היה בסדר" זה ציון. "אהבתי איך שחיבקת אותי" זה זיכרון. נסו השבוע: להשלים בקול את המשפט "הכי אהבתי כש...".
3. מגע שלא הולך לשום מקום
מה רובנו עושים: או שממשיכים למשהו, או שמפסיקים לגמרי. מה כדאי במקום: יד על הגב. ראש על הכתף. בלי המשך. למה זה עובד: מגע שאין לו יעד יכול להרגיש בטוח במיוחד. הוא לא דורש המשך ואין בו שום מקום שצריך להצליח להגיע אליו. נסו השבוע: מגע אחד שלא מנסה להוביל לשום דבר.
4. לא לתת ציונים
מה רובנו עושים: מריצים בראש סקירה. "הוא/היא נהנה/תה?" "הייתי בסדר?" מה כדאי במקום: לשים לב שהמחשבה הזאת עלתה ולהניח לה. למה זה עובד: ברגע שאנחנו נבחנים, אנחנו כבר לא נוכחים. וזה שובר את הסוף בדיוק כשהוא נבנה. נסו השבוע: לזהות פעם אחת שאמרתם לעצמכם "אני צריכ/ה לבדוק אם היה בסדר". רק לזהות.
5. להמשיך את זה למחרת
מה רובנו עושים: משאירים את זה מאחור. בבוקר כבר חוזרים למיילים. מה כדאי במקום: הודעה קטנה. שורה אחת. "עדיין מחייכ/ת מאתמול." למה זה עובד: האפטרגלואו עשוי להישאר איתנו עד 48 שעות. משפט אחד בבוקר עוזר לקחת משהו מהחוויה גם אל היום הבא. נסו השבוע: הודעה אחת בבוקר שאחרי.
אז מה עשינו היום
לקחנו את כל תשומת הלב שאנחנו משקיעים בלהתחיל. והזזנו חמישה אחוזים ממנה לסוף.
כי מסתבר שהסוף הוא לא הזנב של החוויה. הוא הכניסה לפעם הבאה.
ועכשיו תחזרו לרגע למילה שעלתה לכם בתחילת המכתב: השנה הייתי רוצה להרגיש יותר ________.
אולי אחד מהסיומים האלה הוא דרך קטנה לאפשר לתחושה הזאת להישאר איתכם עוד קצת.
אני סקרנית: איזה מחמשת הסיומים הכי דיבר אליכם? תכתבו לי רק מספר. אחת עד חמש. זה מספיק לי. אני באמת קוראת כל תגובה. ותמיד עונה, גם אם לפעמים לוקח לי זמן.
תמשיכו לגלול, יש תזכורת שווה בסוף. |